במקום ״אמא לא יכולה עכשיו” השתדלי לומר “אני לא יכולה עכשיו”. זה אולי נשמע קטנוני, אבל יש לכך השפעה משמעותית על הלך הרוח והאופן שבו אנו תופסים את עצמנו!
וזה למה?
כי כשאנחנו מדברים על עצמנו בגוף שלישי, אנו מתרחקים מהסיטואציה ובאופן לא מודע כאילו מתנתקים מלקיחת אחריות (זו ״אמא״, לא ״אני״) ואז יוצא שכאילו הפנינו את האחריות למישהו אחר.
אבל רגע, באמת שאין סיבה לכך. בואו ניתן לעצמנו לגיטימציה ונכיר ביכולות ובמגבלות שלנו! זה בסדר שאנחנו לא תמיד יכולים, לא תמיד פנויים, לא תמיד מסוגלים, לא תמיד עירניים ולא תמיד מסכימים עם הילדים. וזה בסדר לקחת אחריות ולומר ״אני לא יכול/ה כרגע!״ גם אם זה יתסכל לפעמים את הילדים.
בואו ניקח אחריות ונאמר ״אני״, ובד בבד נאפשר לילדינו לראות אותנו כאינדיבידואלים עם המחשבות, הרגשות והצרכים שלנו. זה יעזור לקידום מערכת יחסים שווה ומכבדת יותר ביננו לבין הילדים ויעיד על כך שאנו מעריכים את הרגשות והצרכים שלנו בדיוק כפי שאנו מעריכים את שלהם.
אז מהיום, בואו נשתדל לדבר איתם בגוף ראשון. זה לא רק יועיל להם, אלא גם יועיל לנו כפרטים ויחזק את הקשר שלנו איתם.
Comentarios